סבתא שולמית מספרת:
"כשאני ועדנה אחותי עזבנו את צ'כוסלובקיה הייתי בת
14 ועדנה אחותי הייתה בת 13.
ברחנו מצ'כוסלובקיה מהעיר שגרנו בה
אושהורוד. העיר הזאת היא העיר שלקחו את ההורים שלנו ושל שאר היהודים שם למחנות
השמדה. היו עוד שתי נשים שהיו איתי מלבד אחותי קראו לאחת רחל והשנייה רבקה אותם
לקחו למחנה. אחותי ואני ברחנו משם , ברחנו לעיר אחרת לאיפה שהיה אפשרות להמשיך
לנסוע הלאה. משמה הצטרפה אליי ואל אחותי עוד נערה בשם הרטה , היינו כל הזמן ביחד
כל אורך הדרך. הגענו לעוד עיר שהיתה אפשרות לנסוע למקום אחר שם העיר הייתה כבושה
על ידי ההונגרים לא יכולנו עוד להישאר בעיר הזאת עלינו על רכבת שנסעה לעיר הבירה
של הונגריה ששמה בודפשט כאשר הגענו לשם הקהילה היהודית חיכתה לנו. למקום הזה עוד לא הגיעו
גרמנים , הקהילה היהודית הודיעו לנו שהם מכניסים אותנו למוסד דתי וכשהגענו
למוסד הדתי שם היינו בפיקוח של מחנכת דתית. אנחנו היינו שם עד אשר הגיע מדריך
מהתנועה הציונית והוא אמר לנו : ילדים הקשיבו היטב כאשר תרצו לצאת אך ורק עם טלאי
צהוב אם לא היינו רוצים לצאת עם טלאי המחתרת הציונית דאגה להדפיס לכולנו ניירות
נוצריות שנוכל להסתובב חופשיים עם ניירות נוצריות – כאילו אני נוצרייה. המדריך הציוני
אמר לנו : ילדים ניפגש בתחנת רכבת הסופית , שם הוא נתן לנו את הניירות הנוצריות
ואמר לנו תלכו לעיירה לאיפה שיש רק תושבים נוצריים ותכנסו לאחד הבתים ותגידו
למשפחה שאתם ברחתם מהרוסים ושינסו להשאיר אותכם ליום יומיים בביתם – הנוצרים פחדו
מהרוסים ולא מהגרמנים. כאשר נכנסנו לאחד הבתים ביקשנו מהמשפחה שתרשה לנו להשאר
יומיים עד אשר אנו נוכל לברוח. המשפחה הנוצרית הרשתה לנו להישאר ליומיים. אחרי
יומיים אמרה : ילדים אני מאוד מצטערת אני לא יכולה לתת לכם עזרה כי המשפחה באה
אלינו לחופש , היא הייתה נדיבה מאוד , הכינה לנו ארוחת בוקר ואמרה : ילדים תשמרו
על עצמכם ונפרדנו לשלום. האמת שהמשפחה שהתארחנו אצלה ידעה שאנחנו יהודיות אבל היא
ריחמה עלינו, היא גילתה שאנו בנות יהודיות כאשר חיפשה בתיקים ומצאה שמה פנקס ובו
שמות עבריים. גיליתי שהיא יודעת שאנו יהודיות בגלל שאני לא הצלחתי להירדם בלילה
ושמעתי את האיש והאישה מדברים האיש אמר לאישתו לבדוק בתיקינו אולי הם יהודיות ,
האישה בדקה וראתה את הפנקס. כאשר יצאנו מן הבית פגשנו שוב את המדריך הציוני והוא
אמר לנו ילדים בואו איתי אל הרכבת. עלינו על הרכבת והגענו למקום מחבוא הרחק מהשטח
של הונגריה. המדריך לקח אותנו למקום הנקרא בונקר מרתף השמש כמחתרת פרטיזנית .
אנחנו היינו 20 בנות ובנים בייחד בתוך הבונקר, היו מפוזרים בונקרים בכל הערים.
הבונקר הזה בנה איכר שהיה לו שם שדות והבית הזה היה למטרתנו – להציל אותנו. הירידה
אל תוך הבנוקר הייתה דרך כניסה מתוך הארון, כשנכנסנו אל הרימו את רצפת הארון ושם
היה מדרגות לרדת למעטה לבונקר. בלילה יצאנו עם המדריך לאימונים בנשק והמדריך לימד
אותנו איך לירות. הבחורים היהודים הסתובבו בלבוש נאצי. ביום אחד תפסו אחד מהבחורים
האלה הנאצים, אמרו לו : תגיד לי בבקשה איזה קבוצה אתה שיייך לנאצים, היהודי לא ידע
מה לומר הנאצים תפסו אותו והכינסו אותו למרטף של מחנה הנאצים ואמרו לו : בוא אנחנו
נראה אם אתה משלנו , כאשר הורידו לו את המכנסיים גילו שהוא יהודי. כשגילו שהוא
יהודי חקרו אותו ואינו אותו שיגלה את כל הבונקרים והוא למעשה גילה את הכול , תפסו
אותו והבילו אותו עם כלבים למקום הבונקרים. באו הנאצים לאחד הבונקרים- איפה שאנחנו
היינו ואז אמרו לנו לצאת איימו עלינו אם לא נצא יהרגו אותנו הנאצים זרקו אל איברנו
גז מדמיע ואז בקושי יצאנו החוצה! יצאנו , הורידו לנו אצ הבגדים וזרקו אותנו לשלג
,אחר-כך הביאו אוטו מסעה ואמרו לנו ללבוש בגדים . העמיסו אותנו לאוטו מסעה ולקחו
אותנו לבית הסוהר. אותו בית סוהר שחנה סנש הייתה בו. אחרי חקירה ממשוכת הוציאו
אותה להורג , אנחנו שמענו את היריות.
 |
| שולמית שטאובר ועדנה אחותה עם דודה שגידלה אותן מצולם בחצרם. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה