שולמית וישראל-סיפור הכרות ונישואין

ספור הכרות ונישואין

סבי וסבתי בחופשה בתל אביב , 1947 סבתא בת 23

"אני באתי ארצה בשנת 1946 הגענו למחנה אנגלי אתלית. בבוא הזמן אנשי הנחליים ופלמח הוציאו אותנו מן המחנה והגענו לקיבוץ מעגן נמצא ליד הכנרת.הגענו לקיבוץ שם קיבלנו הדרכה כל אחד קיבל תפקיד עבודה. אני עבדתי בשדה בהורדת עגבניות. כמובן ב-4 לפנות בוקר יצאנו והיה קשה מאוד, שם הכרתי חבר קיבוץ שקראו לו ישראל. כאשר הכרנו , מאוד התלוננתי  להתעורר בבוש להוריד עגבניות מן השדה, ישראל הציכ לי לבוא לעבוד במחלבת תנובה הוא היה מנהל מחלבת תנובה דגניה א'. הוא לקח אותי עם עגלה ואמר בואי איתי לתנובה והכניס אותי למחלבה ועבדתי לא=ארוז את הגבינות והחמאה – זה היה ידני יום יום הלכנו ביחד וככה המשכתי לעבוד בתנובה. כאשר הכרתי חודש ימים את ישראל הוא אמר לי בואי נתחתן. אבל הוא חיכה לדבר עם אמו כאשר הגיע אמו מזכיר הקיבוץ אמר : בנות מי שרוצה להתחתן , מחר אתן מוזמנות לרב ולגשת לבית הכנסת . כל הבנות הגיעו והרב קידש אותנו. לי ולבעלי לא היה טבעות, אישה ותיקה שעבדה במחלבה קנתה לנו טבעות נישואין. הקיבוץ עשה לכולם מסיבה ערב זה עשו לכול הזוגות מסיבה כמובן לילה לאחר המסיבה כל הזוגות קיבלו אוהל וזה היה הבית שלנו. קיבלנו מתנות מפת שולחן ואגרטל , מצאנו ארגז תפוזים ובו השתמשנו כשולחן שמנו על הארגז מפה ועליו את ההאגרטל. לאחר מכן בא גשם שוטף ורוח חזקה שהעיפה לנו את האוהל והאגרטל נשבר והמפה התלכלכה ונרטבה. בכיתי ואמרתי לישראל בעלי לאן אני אלך עכשיו ?? בעלי אמר נלך שנינו לישון אצל אמי. סבתי גרה עם אמא של חנה סנש.  אני ובעלי כבר לא יכולנו להיות בקיבוץ אז החלטנו לנסוע אל תל-אביב יצאנו שלושתינו ביחד לפנות בוקר , כדי שאף אחד לא ידע  לקחנו טרמפים עד תל אביב לא היה לנו הכין לגור אבל בעלי עבד בתנובה אז שלפכות היה לנו קצת כסף לאוכל".

סבי וסבתי בבריתה של אחותי,2007.

סבי וסבתי לאחר שעזבו את הקיבוץ