סיפור עלייה-לארץ ישראל

סבתא שולמית מספרת: 

שולמית בעבודה בקיבוץ מעגן.

"לאחר מלחמת העולם ה-2 הגיעו רכבות של פרות, שבו היינו – בתור ילדים. הביאו אותנו למחנה מעבר, ברומנייה. ברומניה חילקו אותנו לפי קבוצת נוער שם שהינו 9 חודשים. אני הייתי בקבוצת דרור הבונים. אחר כך העבירו אותנו למחנה מעבר באיטליה שם עברנו הכשרה נוספת (לקראת העליה) שהינו שם  כ8 חודשים לפני עלייתנו לארץ ישראל. עליתי ארצה בשנת 1946  עלינו באונייה, אנצו'סרני. בלב הים האנגלים תפסו אותנו ואז הגענו עד לחיפה ומשם הורידו אותנו האנגלים מהאונייה, העלו אותנו לאוטובוסים והעבירו אותנו למחנה עתלית - מחנה צבאי אנגלי למעשה כל העולים שהגיעו בתקופה שנת 46 ' הביאו אותם לשמה. אנחנו היינו שם 3 חודשים עד שאנשי הפלמ"ח באו לשחרר אותנו , שחררו אותנו בכך שגזרו את גדרות הטיל בחצות הלילה ומהר אמרו :"תעלו למעלה האוטובוס מחכה לכם". לקחו אותנו לקיבוץ, איפה שאנחנו היינו היה קיבוץ מעגן נמצא בעמק הירדן. במעגן היינו כעולים חדשים. שם למדנו באולפן, כמובן למדנו עברית לאחר שהגענו כל אחד ואחד קיבל תפקיד אותי שלחו לעבוד בהורדת עגבניות משדה , אבל אני בשעות 4 לפנות בורק הייתי צרכה לקום להוריד את העגבניות, מ4 ועד 10 בבוקר ואז נתנו לנו גם תפקיד לעבוד המטבח. גרנו באוהלים כל שתי בנות קיבלו אוהל, היו גם משפחות מהקיבוץ שאימצו ילדים שבאו, יותר מאוחר אימצה  אותי משפחה, הם לקחו אותי לדירה שלהם-משפחות שהיו וותיקות היו להם צריפים, אני הייתי נחשבת כבת מאומצת. בערבים נפגשו כל החברים בחד שתרבות ושם כולנו שרנו רקדנו וככה הכרנו אחד את השני יותר טוב".